מסגור תקליטים ואלבומים — ויניל, עטיפה, דיסק ופרסי פלטינה

מה בדיוק ממסגרים

יש שלוש עבודות שונות שכולן נקראות "מסגור תקליט", וכדאי להחליט מראש באיזו מהן מדובר.

עטיפה בלבד — הכי פשוט והכי נפוץ. העטיפה היא ריבוע מודפס, כמעט שטוח, והיא מתנהגת כמו הדפס עבה. אפשר למסגר אותה גם במסגרת רגילה עם פספרטו, ולא חייבים עומק.

תקליט בלבד — הוויניל עצמו, עם התווית במרכז. זה פריט עבה ונוקשה, והוא כבר דורש מסגרת עומק כדי שהזכוכית לא תשב עליו.

עטיפה ותקליט יחד — שני האלמנטים באותה קופסה, זה לצד זה או התקליט מציץ מתוך העטיפה. זו העבודה היפה ביותר מהשלוש וגם הגדולה מביניהן, כי צריך שטח לשניהם ומרווח ביניהם.

ויש עוד מקרה: תקליט זהב או פרס, שמגיע לרוב כבר כמכלול של תקליט, פלאק ולעיתים גם עטיפה. עליו יש סעיף נפרד למטה.

למה תקליט צריך מסגרת עומק

ויניל אינו נייר. יש לו עובי ממשי, יש לו תווית מורמת במרכז, ולפעמים הוא מגיע בתוך שרוול פנימי שמוסיף עוד קצת. מסגרת שטוחה תלחץ את כל זה בין הגב לזכוכית — במקרה הטוב הזכוכית תשב על הוויניל ותשאיר עליו סימן, ובמקרה הפחות טוב היא תלחץ נקודתית על אזור התווית.

לכן ממסגרים תקליט בקופסת תצוגה: מסגרת עם מרחק אמיתי בין הרקע לזכוכית, שבה התקליט יושב בפנים בלי מגע. ← עמוד קופסת תצוגה מסביר את השיטה במלואה.

יש כאן גם שיקול פיזי שקל לפספס: ויניל מתעקם בחום. תקליט שמקובע רק בנקודה אחת, או שנתלה מול חלון עם שמש ישירה, יכול להתעוות לאורך זמן ולא לחזור. הקיבוע שלנו מפזר את האחיזה, וזה חלק מהעבודה ולא תוספת.

קיבוע הפיך — התקליט יוצא שלם

אנחנו לא מדביקים תקליט ולא מנקבים אותו. הקיבוע נעשה כך שאפשר להוציא אותו מהמסגרת ולהחזיר אותו למצב שבו הגיע.

בתקליטים זה לא עניין של עיקרון בלבד. חלק גדול מהתקליטים שמגיעים אלינו הם פריטים שאפשר למכור — מהדורה ראשונה, תקליט חתום, אוסף — ותקליט שהודבק או ניזוק שווה פחות. גם אם אין לכם כוונה למכור, מי שיקבל את הקיר הזה אחריכם עשוי לרצות את האפשרות.

אותו היגיון חל על העטיפה. עטיפה מקורית לא נחתכת ולא נגזרת כדי להיכנס למסגרת — המסגרת נחתכת אליה. אם העטיפה קרועה בשוליים או מפורקת בשדרה, אמרו לנו את זה כשמגיעים; לפעמים הפתרון הוא פספרטו שמכסה את השוליים, ולפעמים דווקא להשאיר אותם גלויים כחלק מהסיפור.

אלבום זהב, פלטינה ופרסי מוזיקה

"תקליט זהב" הוא כמעט תמיד לא תקליט אלא פרס: דיסק או ויניל מוזהב או מצופה פלטינה, מקובע מעל עטיפת האלבום או מעל צילום של האמן, עם פלאק חרוט שמציין את האמן, האלבום והישג ההאזנות או המכירות. רוב העבודות בעמוד הזה הן בדיוק אלה — פרסי אלבום פלטינה, פרס סינגל, דיסק זהב ופרס של Universal Music.

שווה להכיר את ההבדל בין הסוגים, כי הוא משפיע על המסגור. פרס אלבום מגיע לרוב כלוח גדול שבו הוויניל מונח מעל עטיפה מודפסת. פרס סינגל דומה אבל קטן יותר. דיסק זהב הוא CD ולא ויניל — כלומר פריט קטן ומבריק בהרבה, שדורש מרחק גדול יותר מהזכוכית כדי שההחזרים לא יבלעו אותו. ופרס שכולל הקדשות בכתב יד על גבי ההדפס מחייב זהירות מיוחדת: טוש על נייר מודפס נמרח בלחות, ולכן שם הזכוכית לא נוגעת לעולם.

בפרסים המסגור עובד קצת אחרת. הפריט כבר מגיע כמכלול מעוצב, והתפקיד של המסגרת הוא להציג אותו ולא לעצב אותו מחדש. לכן כאן נהוג פרופיל עם נוכחות — גימור זהב או כסף מעוטר מתאים לפרס בצורה שפרופיל מינימליסטי לא — ורקע כהה שמבליט את המתכת.

אפשר גם להוסיף פלאק חרוט משלכם, גם כשלא הגיע אחד עם הפריט. שם האלבום, התאריך, שם המקבל או משפט קצר. זה פרט קטן, וזה מה שהופך מזכרת אישית לפריט שגם מי שנכנס לחדר מבין מייד מה הוא רואה.

אותה עבודה מתאימה גם לפרסים אחרים בעולם המוזיקה: פלטינה, תעודות הוקרה, מקלות תופים או פיק חתום שנכנסים לאותה קופסה יחד עם התקליט.

רקע, פרופיל ומידה

הרקע הוא ההחלטה שהכי משנה כאן. ויניל שחור על רקע כהה נעלם, ועל רקע בהיר או בגוון חם הוא מקבל קונטור ברור. תקליט זהב הוא ההפך — הוא זקוק לרקע כהה כדי שהמתכת תבלוט. וכשהעטיפה נמצאת בפנים, לרוב היא זו שמכתיבה את הגוון: בוחרים צבע שקיים כבר בעיצוב שלה.

הפרופיל נבחר לפי הסגנון. עץ בגוון חם עובד יפה לאלבומים ותיקים ולקיר עם אופי; שחור נקי מתאים לאוסף מודרני ולסדרה של כמה תקליטים; גימור זהב או כסף מעוטר שמור לפרסים.

המידה נגזרת ממה שנכנס פנימה. עטיפה בודדת עם פספרטו יוצאת מסגרת קומפקטית יחסית; עטיפה ותקליט זה לצד זה דורשים כמעט כפול ברוחב. שווה לדעת את זה לפני שמחליטים איפה זה נתלה.

ואם אתם ממסגרים כמה תקליטים לקיר אחד — עדיף להזמין את כולם יחד. סדרה שמיוצרת בבת אחת יוצאת אחידה בגוון וברוחב הפרופיל, וזה מה שהופך כמה מסגרות לקיר מתוכנן. ← ראו עמוד קיר גלריה.

איפה לתלות ומה להיזהר ממנו

שני דברים פוגעים בתקליט ממוסגר, ושניהם ניתנים למניעה בבחירת המיקום.

חום ושמש ישירה. ויניל מתעוות בחום, ועטיפת קרטון מודפסת דוהה באור. קיר שמקבל שמש ישירה בשעות הצהריים הוא המקום הפחות טוב, וכך גם קיר מעל רדיאטור או מול חלון גדול ללא הצללה.

לחות. עטיפה היא קרטון, ולחות מגלה אותה ומעוותת אותה. חדר רחצה או קיר חיצוני עם רטיבות אינם מקום לתקליט ממוסגר.

מעבר לזה, קופסה סגורה עושה עבודה טובה: הזכוכית מונעת מהאבק להגיע לתקליט ולעטיפה, וזו אחת הסיבות שתקליט ממוסגר נשמר טוב יותר מתקליט שעומד על מדף פתוח.

כמה עולה ואיך מזמינים

המחיר נקבע לפי המידה הסופית, לפי העומק שנדרש ולפי מה נכנס פנימה — עטיפה בלבד היא העבודה הקטנה, עטיפה ותקליט יחד היא הגדולה. משפיעים גם הפרופיל שנבחר והאם מוסיפים פלאק. הסבר מלא על מה שקובע מחיר בעבודת מסגור נמצא בעמוד כמה עולה למסגר תמונה.

מגיעים עם התקליט לסטודיו בנפתלי פלטין 3 בראשון לציון, בלי צורך בתיאום מראש ועם חניה חינם באזור. מודדים, מסדרים על השולחן בכמה אפשרויות, בוחרים רקע ופרופיל, ומקבלים הצעת מחיר במקום.

הביאו את התקליט כמו שהוא, כולל השרוול הפנימי אם יש. אם אתם מתלבטים בין עטיפה בלבד לבין עטיפה ותקליט — הביאו את שניהם ונראה על השולחן איך כל אפשרות נראית. מגיעים אלינו גם מתל אביב, חולון, בת ים, רחובות, נס ציונה, באר יעקב ויבנה.