מסגרות לציורי ילדים, במידה של הציור

לא כל ציור צריך מסגרת

בסוף שנה בגן יש תיקייה עבה, וברור שלא הכול ייכנס למסגרת. השאלה הנכונה היא לא "איך שומרים הכול" אלא "אילו ציורים אנחנו רוצים לראות על הקיר גם בעוד עשר שנים". בדרך כלל אלה הציור הראשון עם דמות, ציור שהילד עצמו גאה בו, או ציור שמספר משהו על אותה תקופה.

וכנות: אם המטרה היא להחליף ציור כל שבוע, מסגרת עם פתיחה קדמית שקונים מוכנה עושה את העבודה טוב יותר ממסגרת שנבנית למידה. מסגרת לפי מידה מתאימה לציורים שאתם רוצים לשמור, לא לתצוגה מתחלפת.

שלוש דרכים למסגר ציורים של ילדים

ציור אחד: הדרך הקלאסית. הציור מקבל פספרטו סביבו, שנותן לו מרווח מהמסגרת ומהזכוכית, ומסגרת דקה. פספרטו לבן או קרם כמעט תמיד עובד, כי ציורי ילדים צבעוניים מספיק ולא צריכים עוד צבע סביבם.

סדרה: כמה ציורים מאותה תקופה, כל אחד במסגרת משלו, באותו פרופיל ובאותו גודל, ותלויים יחד. זה נראה מכוון גם כשהציורים עצמם שונים לגמרי, ואפשר להחליף את התוכן בשנה הבאה בלי לפרק את הקיר.

קולאז׳: הרבה ציורים יחד בתוך מסגרת אחת גדולה. בתמונה למעלה: עשרות ציורים שהודבקו יחד לקולאז׳ אחד ונכנסו למסגרת עץ דקה בגוון אלון. זה הפתרון כשיש הרבה ציורים קטנים, וכשהעניין הוא דווקא הכמות: שנה שלמה על קיר אחד.

למה ציור של ילד הוא לא תמונה רגילה

ציורי ילדים כמעט אף פעם לא בגודל תקני. דף מחברת, חצי בריסטול, גיליון שנגזר בצורה לא ישרה: כל אחד מהם צריך מסגרת שנחתכת אליו, ולא מסגרת מוכנה שהציור צריך להתאים את עצמו אליה. גם כשהציור נראה כמו A4, כדאי למדוד: דפים בגן לא תמיד חתוכים ישר.

הנייר עצמו הוא לרוב דק, ולפעמים כבר מקומט או גלי מצבעי מים. פספרטו עוזר כאן פעמיים: הוא מחזיק את הנייר שטוח יותר, והעובי שלו יוצר מרווח בין הציור לזכוכית, כך שהצבע לא נוגע בה.

ואת הציור עצמו לא מדביקים לגב. הקיבוע הפיך, כך שאם בעוד כמה שנים תרצו להוציא אותו, להעביר אותו למסגרת אחרת או לתת אותו לילד שגדל, הוא יוצא כמו שנכנס.

פסטלים, נצנצים וחלקים מודבקים

הרבה ציורים מהגן הם בעצם יצירות: גיר פסטל שמתמרח, נצנצים, צמר גפן, כפתורים, עלים יבשים. יצירה כזו אי אפשר ללחוץ מתחת לזכוכית במסגרת רגילה. היא צריכה מסגרת עמוקה, עם מרחק אמיתי בין היצירה לזכוכית, כך ששום דבר לא נמחץ ולא נמרח.

זה גם המקום לבדוק את היצירה בעיניים לפני שמחליטים. חלק מודבק שכבר מתנדנד, נצנצים שנושרים או גיר שמתפורר משנים את הפתרון, ואת זה רואים על השולחן ולא בתמונה בטלפון.

איך להביא את הציורים

שטוחים. בתוך תיקייה או בין שני קרטונים, לא מגולגלים ולא מקופלים: קיפול בדף דק נשאר גם אחרי המסגור. לא כדאי ללמינציה לפני: ציור למינציה מאבד את מרקם הנייר והצבע, ואת השינוי הזה אי אפשר להחזיר.

אם אתם מתלבטים בין כמה ציורים, הביאו את כולם. הרבה יותר קל להחליט כשהם מונחים זה ליד זה על השולחן, וכשאפשר להצמיד לכל אחד דוגמה של פרופיל ופספרטו.

ועוד דבר קטן ששווה לעשות בבית: לכתוב בעיפרון בגב הציור את שם הילד ואת הגיל. בעוד עשר שנים זה הפרט שכולם ירצו לדעת.

איפה לתלות

בחדר הילדים, במסדרון, או על קיר שכל המשפחה עוברת לידו. ציור שתלוי בגובה העיניים של הילד הוא ציור שהוא רואה כל יום, ולא רק כשמישהו מצביע עליו.

ומה שכדאי להימנע ממנו: קיר שמקבל שמש ישירה בשעות הצהריים. צבעי טוש ונייר דק דוהים ומצהיבים באור חזק לאורך זמן.

כמה זה עולה

כמו כל עבודת מסגור אצלנו: לפי המידה של הציור, סוג הפרופיל, הזכוכית, והאם מוסיפים פספרטו או צריך מסגרת עמוקה. לכן אין מחירון אחיד, וציור קטן במסגרת פשוטה עולה הרבה פחות מקולאז׳ גדול.

את המחיר המדויק מקבלים בסטודיו, מול הציורים, בלי התחייבות. רוב העבודות מוכנות תוך יומיים עסקים.

בואו עם הציורים לסטודיו

הסטודיו נמצא ברחוב נפתלי פלטין 3 בראשון לציון, עם חניה חינם באזור, ופתוח בימים ראשון עד חמישי בין 08:15 ל־17:00, בלי צורך בתיאום מראש. מניחים את הציורים על השולחן, מצמידים דוגמאות, ובוחרים יחד.